חנן עמיר

הכרת תודה – מפתח לחיים טובים, רגועים ומלאים יותר  

 

בעולם שלנו שהוא מהיר, עמוס באירועים, משימות וגירויים – קשה לפעמים לעצור ולהבחין בטוב שכבר יש לנו. בעיקר בתקופות האלו שהחדשות צורחות בכל פעם על אסון שהתרחש, על משהו רע שעומד להגיע.

אחת הטכניקות החזקות ביותר לשינוי וליצירת תחושת מסוגלות בתוך כל הסערה הזאת היא תרגול הכרת תודה.

 

יש כוח עצום למילים שלנו, לעיתים נראה שיש משפטים נדושים, או סיסמאות שהפכו לחלק מהסלנג, אבל הכרת תודה איננה סוג של סיסמאות שסתם מדקלמים, אלא היא שפה תודעתית. שפה שעוזרת לנו להתחבר למשאבים הפנימיים הקיימים בנו, ומשנה את האופן שבו אנחנו תופסים את העולם – ממש כמו שינוי מפה פנימית ב-NLP.

 

מהי הכרת תודה – וכיצד היא משפיעה על המוח, הרגש וההתנהגות שלנו?

 

מה שאנחנו בוחרים להאיר – גדל.  

מה שאנחנו מתמקדים בו – מקבל אנרגיה.  

 

אחת מהנחות היסוד החשובות ב NLP היא: "האנרגיה זורמת לכיוון שבה תשומת הלב מתמקדת".  

לכן, כשאנו עוצרים ומכוונים את תשומת הלב שלנו לדברים חיוביים – התחושה, ההתנהגות והתגובות שלנו משתנות בהתאם. 

 

מחקרים מראים שתרגול הודיה יומיומי משפיע על: הפרשת דופמין וסרוטונין (תחושת שמחה ורוגע), שינה טובה ושלווה יותר, ירידה בלחץ וחרדה ושיפור בקשרים בין-אישיים.

 

כמו עוגן חיובי במוח – כל תרגול חוזר מעמיק את הנתיב העצבי של מחשבות חיוביות. ממש כמו יצירת עוגן חיובי ב-NLP – שמפעיל אותנו רגשית ברגע הנכון. והיופי בעוגנים הוא שהם פועלים ישירות על הלא מודע ולכן הם עוצמתיים ביותר.

 

האם הכרת תודה היא הדחקה?

 

ממש לא. כדי להעמיק את השאלה הזאת ולאתגר את הנושא הזה נשאלת השאלה: האם אנו צריכים להוקיר תודה ברגעים הקשיים ביותר, לאחר אסון כבד, לאחר אבל עמוק. האם זה נכון להרכיב משקפיים וורודים ולהתעלם מהמציאות?

 

ב-NLP אנו לא מתכחשים למציאות – אנו ממסגרים אותה מחדש (ריפריימינג) ובוחרים תגובה אחרת.  

כך גם בהכרת תודה – אנחנו לא מתעלמים מהקושי, אלא בוחרים לראות גם את מה שיש, להוקיר אותו ולפעול מתוך עוצמה פנימית ולא קורבנות. אחד הדברים ששמתי לב אליהם בקליניקה היא שדווקא מהמקום הכואב ביותר, מהסבל העמוק, מהאבל הכבד, משהו צומח משם. זה אמנם דורש מיומנות, אך ברגע שאנחנו מתרגלים זאת מספיק, אנחנו יודעים להעריך את כל מה שמגיע אלינו. אנחנו יודעים להגיד תודה גם על הטוב וגם על הכאב.

במדינת מוכת אסונות כמו שלנו, לפי דעתי לא מדברים מספיק על "צמיחה פוסט טראומטית". אך אם נקרא סיפורים על אנשים שחזרו מהשבי, התמודדו עם קשיים עצומים, היו בקרבות מורכבים, חלקם הצליחו לצמוח ולהתפתח. הם הצליחו לגדול והפכו ליותר חזקים, עוצמתיים, השיגו את המטרות שלהם, גילו את הייעוד שלהם ופרצו את כל הגבולות האפשריים.

​

מה קורה כשאין הודיה?

 

המיקוד עובר אוטומטית למה שחסר. המפה הפנימית שלנו מצטיירת כשלילית.  

זה יוצר עיוותים קוגניטיביים, תחושת "קורבן", תסכול כרוני וחיפוש מתמיד אחרי "מה עוד לא בסדר". משם זהו מדרון חלקלק שבו מתמקדים בשלילי והוא הולך וגדל, מתעצם ומשתלט על החיים שלנו.

 

איך מתרגלים הכרת תודה בעזרת NLP?

 

1. שינוי ייצוג פנימי:  

דמיינו רגע חיובי שקרה היום. מה אתם רואים? שומעים? מרגישים?  

העצימו את התמונה – צבעים חזקים יותר, צלילים ברורים, תחושת גאווה.  

עכשיו – עגנו את הרגע: נגיעה בלב, מילה פנימית, תנועה מסוימת.

 

2. עוגן תודה בוקר/ערב:  

בחרו רגע קבוע ביום (בוקר במיטה, ערב לפני השינה), והפעילו את העוגן תוך כדי מחשבה על שלושה דברים טובים.  

כך תחברו את המצב הרגשי החיובי לרוטינה יומית.

 

3. רשימת תודה – פרשנות חדשה:  

קחו "כישלון" מהעבר. רשמו לידו מה למדתם ממנו, איזה חוזק זה פיתח.  

זהו תרגול של ריפריימינג – שינוי ההקשר – מאירוע מחליש למשאב מעצים.

 

הכרת תודה היא לא טרנד ולא אחיזת עיניים – זו בחירה מודעת להפעיל את הפנס הפנימי שלנו על מה שכן קיים, מצליח, טוב ועובד.  

הודיה עוזרת לנו לזכור את אותם רגעים, ולבנות מהם את החיים שאנחנו באמת רוצים לחיות.

 

ובמילים פשוטות:  

מה שמואר – גדל.  

מה שמוקיר – מתעצם.  

מה שמתורגל – נוכח בחיים שלנו יותר ויותר.