חנן עמיר

זוכרים את ההתרגשות הזאת בתור ילדים? כשחיכינו לחזור הביתה רק כדי לפתוח משחק מחשב חדש או לשחק עם הכלב?  
אז ככה אני מרגיש היום עם אמבטיית הקרח שלי. לא צוחק.  
כל יום – אני מחכה לרגע הזה שבו אני יכול לטבול, להתנתק, לצלול, לרחף, להתחבר ולחזור לעצמי.  

התחושה כשאני יוצא?  
העור עוד צורח מקור – אבל מבפנים? חום. עוצמה. פוקוס. העור עדיין קפוא אבל מבפנים מרגישים כל כך הרבה חום, אנרגיה עצומה, כמו ילד עם ADHD שלמד 5 שעות בלי הפסקה.

לפני כל טבילה אני בוחר מיקוד: מישהו שאני רוצה לחשוב עליו, משהו שאני רוצה להרגיש, כיוון שאני רוצה לקחת אליו את החיים.  
זה כמו לתכנת את המוח מחדש – עם הצהרות, עם כוונה, עם נשימה אחת טובה.

אחד הדברים שאני אוהב לעשות לפני טבילה, זאת הכרת תודה. ולמרות כל הקשיים, הבעיות, החרדות, החששות, יש לנו כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים להגיד עליהם תודה.
זה יכול להתחיל מהמשפחה שלי, הילדים, אשתי, האחיות, האחיינים, הכלב החמוד שלי, הבית שאני גר בו, מזג האוויר, האוכל שיש לנו במקרר, האופניים שלוקחים  אותי לכל מקום, הקריירה שלי, הקליניקה החמימה והנעימה, התלמידים ועוד על כל כך הרבה דברים. היתרון שזה תמיד עובד. תמיד יש על מה להגיד תודה וזה תמיד מרגיש יותר טוב.

והקסם הוא שזה עובד:  
אני לומד להקשיב למחשבות שלי, לראות איך הן משפיעות על הרגש, ואז – על איך שאני פועל.  
כמו ב־NLP – מעגל החוויה במלוא תפארתו.  
מעין איזון מיוחד בין רגש, מחשבה והתנהגות. תהליך הטבילה בקרח ממחיש את הרעיון הזה. 
לפני הטבילה עולות הרבה מחשבות, וזאת כבר הזדמנות טובה להתבונן במחשבות, האם הם מחלישות או מחזקות? האם הם מתמקדות בכאן ועכשיו או בעתיד או בעבר. מיד אחד כך הרגש עולה, הקשר בין סוג המחשבה לרגש הדוק במיוחד. מחשבות מחזקות ועוצמתיות מעלות את הרגשות הנעימים, מגדילים את המוטיבציה, את האמונה העצמית, המסוגלות שלנו ואז זה גורם לנו להתנהג בהתאם.

ומה שהכי מפתיע – זה לא נגמר שם.  
זה מחלחל ליום־יום: איך אני מתמודד עם סטרס, עם אתגרים, עם החיים.  
הקרח מלמד אותי להיות חזק, שקט, ובעיקר – נוכח.  
הוא לא רק מצנן את הגוף – הוא מצית את הנשמה.